אופציות

אופציה א'

הידיים של הבת שלי קפואות. מהמקום שאנחנו עומדים אני יכול לראות את המדורה שנטשנו מאחור. זה לא חכם להדליק מדורות, אני יודע, אבל לא הייתה ברירה. קר. ממש ממש קר.
אני מוריד את הילדה מהגב, ורואה שכולה רטובה מהזיעה שלי. היא הולכת בהליכה המצחיקה שלה לאישתי שמחבקת אותה. מישהי מהן בוכה בשקט.
לדעתי יש סדר גודל של מחלקה של מגפיים בדרך אלינו. מגפיים, ככה אנחנו קוראים להם, כי לא משנה איפה הם, תמיד המגפיים שלהם יהיו מבריקות. אני חושב שהם יודעים שאנחנו קוראים להם ככה, וזה רק מדרבן אותם עוד יותר. בין כל הצעקות שלהם אפשר לשמוע גם נביחות ויללות. הבני-זונות התחילו להשתמש בכלבים!
עוד מעט סוף הלילה, ולדעתי זה רק עניין של דקות עד שיעלה אור ראשון, לא שזה ישנה משהו, אבל אני מרגיש שעדיף שיהיה יום. בלילה הכל מרגיש הרבה יותר גרוע.
אני מותש ואני בטוח שגם הבנות. אני מסתכל על אישתי ורואה כמה היא רזתה. היא נראית מבוהלת. היה עדיף להתקדם עוד קצת, רק עוד קצת, אבל אני מחבק אותה ואת הילדה. אישתי מניחה את הראש שלה על הכתף שלי ככה שקצה האף שלה נוגע לי בצוואר. תמיד צחקנו על איך שהיא אוהבת להניח את החוטם שלה שם.
נהמה של כלב נשמעת קרוב. אני משתין במכנסיים.

אופציה ב'

אני מנסה לחמם את הידיים הקפואות של אישתי. היא מסתכלת עלי ואז שנינו מתחילים לצחוק. אנחנו שיכורים אבל זה לא רק זה. אנחנו בדרך חזרה ממסיבה. הבייביסיטר בטח מעוצבנת, כי לא אמרנו לה שנחזור כל כך מאוחר. פשוט נשלם לה אקסטרה, אישתי מרגיעה אותי. יש לי הרגשה שעוד מעט יפציע אור ראשון, אבל לא בטוח, כי קר מאוד ואולי זה מהימים האלו שרואים אור ראשון רק מאוחר מאוד. במצב של שנינו, נראה לי שאנחנו נזרוק את הילדה בגן, ניכנס למיטה ונצא בצהריים - אפילו שזה יום עבודה.
מחלק עיתונים על טוסטוס מעיף מעל הראש שלנו חבילת עיתונים שנופלת ליד חנות מכולת שעדיין לא נפתחה. בכותרת מדברים על המקרה ההוא של ההתעללות. זה מסוג האירועים שאני יודע שלא יעזבו אותי בזמן הקרוב - גם ככה פתאום שמתי לב שהתחלתי לפחד מלהסתובב ברחוב. אנשים אומרים לי שזה מאז שנעשתי אבא, אבל זה לא נכון, זה מאז שהתחיל להיות משוגע ברחובות.
הידיים של אישתי נהיו אדומות מרוב שפשוף ונראה לי שהיא קצת התאוששה. אני אוסף אותה ומחבק, והיא שמה את הראש שלה על הכתף. בדיוק במקום שהכי נעים.
אני מודע לכותרות העיתון שמאחורי. אני יודע שהבייביסטר בטח כועסת. אני יודע שבסוף אני כן אלך לעבודה, כי אני אפחד שיפטרו אותי אם לא, וזה בכלל מוזר שאיכפת לי כי אני לא סובל את הבוס, אבל בכל זאת, כרגע, אני חושב לעצמי שטוב. ממש טוב. נכון, אנחנו שיכורים, אבל זה לא רק זה.

אופציה ג'

למרות שממש קר בחוץ אני מעשן במרפסת. בסלון אישתי שוכבת על הספה. היא עם עיניים עצומות אבל לא ישנה, למרות שמאוד מאוחר. נשאר לנו רק עוד עניין אחד לסגור. אני מניח שאם היינו עושים את זה לפני כמה שנים זה היה הרבה יותר קולני, אבל הילדה ישנה בחדר ליד ואנחנו לא רוצים להעיר אותה. אבל למען האמת, גם אם היא לא הייתה ישנה לא היינו צועקים, כבר עברנו את השלב הזה - מזמן. רוב הלילה דיברנו על הילדה, ואיך נסדר את העניינים בינינו, ולשמחתי זה הלך די חלק, אבל לפני הסיגריה דיברנו על המשכנתא, והיא אמרה שהיא חושבת ההיפך ממני. אני מכיר אותה, היא לא תוותר בקלות וזה די גרוע.
כשאני נכנס לסלון היא שואלת אותי - עדיין בעיניים עצומות - אם אין בעצם אופציה אחרת. שנינו יודעים שהיא לא רק מדברת על המשכנתא. שנינו גם יודעים שאין.